נאנט: גרגוילים מן החלל החיצון על גבי הקפלה העתיקה

עמירם צברי|17 בפברואר 2016

כל מי שביקר בקתדרלת הנוטרדאם של פריז או בכנסיות גותיות אחרות ברחבי אירופה, מכיר ודאי את פסלי הגרוטסק המפלצתיים המעטרים את חוץ הכנסייה. פסלים שנועדו על פי המסורת להשרות פחד ויראה בקרב ציבור המאמינים הניצב למרגלות הקתדרלה וצופה בה.
פעמים רבות שימשו הפסלים הדמוניים על גג הכנסייה כמרזבי מים, ומכאן משערים הגיע המונח גרגויל שמקורו במילה הצרפתית העתיקה Gargouille המתייחסת לבית הבליעה. אונומטופיאה הנגזרת מצליל מי הגשמים המתנקזים למרזבים ומחלחלים לגרונם של המפלצות

 

 

אגדה אחרת מספרת, כי על שפת נהר הסיין הבוצית בסמוך לעיר רואן, שכנה מפלצת דמויית דרקון בעלת צוואר ארוך וכנפי עטלף שכונתה "לה גרגוי" – La Gargouille.
היצור מזרה האימה הטיל חיתתו על כל תושבי האזור עד שרומאנוס הקדוש (סן רומיין) בישופ רואן החליט לקחת את העניינים לידיים. ביחד עם אסיר שנידון למוות דלק רומאנוס אחר המפלצת האימתנית וכאשר השניים נתקלו בה, שלף רומאנוס את סמל הצלב והצליח להכניעה. בתהלוכה חגיגית הובלה "לה גרגוי" כפותה לעיר רואן שם נשרפה לעיני כל. רק את ראשה של המפלצת החסין לרשפי האש, הניחו התושבים למשמרת על חומת הכנסייה החדשה, כדי להניס שדים ורוחות רעות.

 

 

שנים רבות חלפו מאז אותה גרגוי, ומפלצות דמויות שדונים (כימרות) עדיין מתנוססות על קתדרלות רבות, מסעירות את הדמיון ואפילו מתעוררות לחיים.
בסרט האנימציה של דיסני "הגיבן מנוטרדאם" תוכלו לצפות בשלישיית גרגוילים משעשעים, חבריו היחידים של קוואזימודו הגיבן, הדוחקים בו לרדת ממגדל הפעמון ולהפסיק להתבודד.

 

 

אלא שלעיתים המגמה היא הפוכה, ובמקום שגרגוילים יככבו על מסכי הקולנוע, גיבורי הטלוויזיה והקולנוע מגולפים כפסלים גותים על גגות וכרכובי הכנסיות.
בקומונה סן ז'אן דה בואזו שבחבל פיי דה לה לואר (Pays De La Loire) על גבול בריטאני, קילומטרים ספורים מערבית לעיר נאנט ניצבת קפלת בית לחם (Chapelle de Bethléem). לכאורה מדובר בכנסייה קתולית עתיקה וטיפוסית, אבל מבט בוחן לעבר הצריחים יחשוף בפניכם גרגוילים ופסלי גרוטסק של דמויות מפתיעות למדיי.

 

 

בצריח הדרום מערבי תוכלו למשל למצוא את היצור "גיזמו" מתוך הסרט גרמלינס.

 

ובתמונה התחתונה בצד ימין, היצור הקטלני מסדרת סרטי הנוסע השמיני הקרוי בשפתם של הגיקים "קסנומורף".

 

מה אם כן עושות דמויות ממיטב סרטי הפנטזיה והמד"ב של שנות ה-80 על כנסייה גותית משלהי ימיה"ב?
 
בראשית שנות ה-90 של המאה שעברה הוחלט כי לכנסייה מן המאה ה-15 נדרשים שיפוצים חיצוניים נרחבים.
חמישה מצריחוני הכנסייה ניזוקו מפגעי מזג האוויר ונדרשה גם החלפת 28 פסלי כימרות וגרגוילים שנכחדו במרוצת השנים. העבודה נמסרה לאדריכל הצרפתי גוונולה קונגאר (Gwénolé Congard) שהפקיד את המלאכה בידי גלף האבן ז'אן לואי בואסל (Jean-Louis Boisel).
בפני בואסל, ניצב אתגר לא קטן, כיצד ניתן לעטר כנסייה הכלולה ברשימת המונומנטים ההיסטוריים של צרפת כבר משנת 1911.
ברשות האגודה הארכאולוגית של הלואר-אטלנטיק אמנם היו מספר מסמכים שנגעו לדמותם של אותם פסלי גרוטסק שנכחדו, אך המקורות היו עמומים ולא סיפקו תאור מדוייק למטרת שחזור.
מצד אחד, ביקש בואסל לשמור על המשמעות הסימבולית של כל אחד מצריחי הכנסייה, אך מצד שני ראה בעיני רוחו משהו אחר ונועז שלא לומר "מעורר תמיהה".
במקום לבחור בכימרות האבן המסורתיות דמויות השדים של ימיה"ב, העדיף בואסל ליצור לכסיקון כימרות עדכני.
באיקונוגרפיה החדשה שתכנן, ביקש האמן לשלב אידיאליים מן המיתולוגיה, העולם הנוצרי, הפולחן הדרואידי קלטי שנערך במקום, בנוסף לדמויות מן התרבות הפופולארית המודרנית.

הכימרות לדברי בואסל, הן השדים הפנימיים שלנו, יצירי הדמיון, הדואליות הפנימית הנצחית בין טוב לרע ובין מלאכים לשדים. הכימרות אינן בהכרח רעות, הן מתנוססות על צריחי הכנסייה וקוראות לנו להיכנס ולהשתחרר מן השדים הפנימיים הללו בבית התפילה המטהר.
מלבד אדם, חוה והסימבוליקה הנוצרית הידועה של ארבעת האוונגליסטים השתמש בואסל בשלל דמויות מגוונות כמשל לנפשו השסועה של בן האנוש.
על הצריח הדרום מערבי בכנסייה גיזמו וגרמלין המייצגים את הלא מודע. גיזמו הוא היצור הטוב השוכן בכל אדם, יצור מתוק ומעט מכוער שאינו מזיק. הוא קורא לחמלה, אך עשוי לעורר סיכונים ודחפים דמוניים בלתי נשלטים.
הגרמלין הוא המפלצת הרעה הנוצרת מקרבה של המפלצת הטובה. היא גונבת את דעתו של האדם, זורעת פחד חסרת גבולות הרסנית ופזיזה.

 

 

על הצריח הצפון מערבי המייצג את נפש האדם, הציב בואסל את הקנטאור המיתולוגי כסימן מייצג לקונפליקט האנושי שבין היצר להגיון.
את נפש האשה על הצריח המערבי מסמלת דמותה של הסירנה הידועה בחולשתה לדחפים ולתאווה. לצידה שלישיית ראשי נשים מו הפולקלור הברטוני, אלמה הנדיבה, דאוד היפה ומלגוון אדומת השיער.

 

 

את החייזר הקטלני מן נוסע השמיני (הקסנומורף), תאר בואסל כלוויתן התנכ"י. הדרקון של אחרית הימים המגלם בקרבו את סמל הרשע, הלוויתן הוא יריבו של האל הנושא בכוחו חיים ומוות. זהו יצור שטני ורב כוח שאין לעוררו, הוא האינסוף האבסולוטי בו שרוי הכאוס.

 

לאמיתו של דבר, ההצעה שהעלה בואסל למועצת סן ז'אן דה בואזו לא התקבלה תחילה פה אחד, ורבים מתושבי האזור ראו בפרוייקט מגלומני וביזארי כאחד. מי שהכריע את הכף ודחף לטובת העניין היו צעירי האזור שגילו התלהבות למראה החייזר הקטלני המתנוסס על ההיכל הקדוש שבפאתי הכפר.
בסופו של דבר, שוחזרה הכנסייה הגותית גיקית בין השנים 1993-1995, על בסיס יזמתו האיקונוגרפית של בואסל.

 

 

קפלת בית לחם הסמוכה לעיר נאנט אינה בית התפילה היחיד עם איקונוגרפיה גיקית בצידה החיצוני. כנסיות נוספות ברחבי העולם מתגאות בשלל יצורים גרוטסקיים מעניינים:
 
גרוטסק של דארת' ויידר מצוי בחלקה העליון של הקתדרלה הלאומית בוושינגטון הבירה.

 
ובקתדרלת יוחנן הקדוש בדן בוס הולנד תבחינו במלאך עם טלפון סלולארי.
 

 

מנזר פייזלי מן המאה ה-13 בסקוטלנד, זכה אף הוא לסדרת שיפוצים ב- 1991 ונראה כי אחד מסתתי האבן חמד לצון כשהניח גם שם את דמותו של הקסנומורף הקטלני מסדרת סרטי הנוסע השמיני.

 

 
אנשים רבים ירימו אולי גבה למראה צלמיות הבידור, שלדידם אינן עולות בקנה אחד עם האמת הנצחית והבלתי ניתנת לערעור של הכנסייה. הרעיון שחייזר או יצור עתידני אחר יעטר קפלה עתיקה בת מאות שנים נראה תלוש מעט מן המציאות.
יחד עם זאת, ראוי לזכור כי עוד מראשית ימיה ניחנה הנצרות ביכולת מרשימה לאמץ את התרבות הפופולארית ולתרגם אותה למשהו קדוש. באותו תהליך בו הפכה מדת נרדפת לדת רודפת, ניכסה הנצרות סמלים תרבותיים מקומיים והשתמשה בהם לקידום מטרותיה. כדי להשריש את הדת החדשה בקרב עובדי האלילים, העדיפה הנצרות לשמר את הטקסים והחגים הקיימים, וליצוק תכנים נוצריים מתאימים. את שירי השיכר העממיים תרגמה הכנסייה למזמורי תפילה, ואת האיקונוגרפיה הפגאנית הפכה לכלי שרת ויזואלי בפולחן הנוצרי.
במובן זה, פסלי הגרוטסק והגרגוילים המודרניים אינם יוצאים מן הכלל. הם מהווים עדות נוספת לכשרון הנוצרי לקחת את החילוני ולקדש אותו למטרותיו.

 

ואם אתם כבר באיזור, כנסו לבלוג הנפלא "לטייל עם סאבטקסט" של שירלי טוקר שתעשה לכם סדר בכל הקשור לביקור בנאנט עיר הדוכסים:
לחצו כאן: נאנט – דוכסים, יין חם ושוקולד

 

אהבתם? אשמח לשיתופים