"…בשעה שזינקתי בגזירת גורלי במעלה המדרגות הפיניקיות אל אנאקאפרי.
בחצי הדרך הדבקתי זקנה אחת שעמסה על ראשה סל גדול של תפוחי זהב…
היא הורידה את הסל מראשה ונתנה לי תפוח-זהב. על גבי הפירות היה מונח צרור
של מכתבים ועתונים קשור במטפחת אדומה. זו הייתה מריה פורטה לטרה, נושאת המכתבים,
שהייתה מוליכה פעמים בשבוע את הדואר לאנקאפרי…" (מתוך מגילת סן-מיקלה, הוצאת עם עובד)
במשך מאות שנים קישרו המדרגות הפיניקיות בין נמל המרינה גרנדה לאנאקאפרי והיו למעשה נתיב הגישה היחידי לעיירה השוכנת על מדרונותיו התלולים של המונטה סולארו.
רק ב- 1874 נרשמה הקלה, עת נחנך הכביש הראשי והפתלתל המטפס כיום ממרגלות האי לפסגת ההר.
עד אז, 921 המדרגות המשתרעות למרחק של 1.7 ק"מ שימשו להובלת סחורות, דואר, מוצרי מזון ואפילו מים.
שכן מי השתייה היחידים באנאקאפרי היו מי הגשמים הנאגרים בבורות המים, ועד לסלילת הדרך, נאלצו התושבים לכתת את רגליהם למעיין טרוליו שבמרינה ולשאת לביתם את מי השתייה על גבי המדרגות הפיניקיות.
ראוי לציין כי חלק ניכר מן המטלות התבצע על ידי נשות האי, שטיפסו בעמל רב ובאופן קבוע במעלה המדרגות כשעל ראשיהן כדים כבדי משקל.
הגברים לעומת זאת שהו באיזור הכפרי ועסקו בעיקר בחקלאות, משעות הבוקר המוקדמות עד לפנות ערב.
בשלהי המאה ה -18 כשהחלו תיירים לבקר באנאקאפרי, נשאו חמורים את מטלטליהם במעלה המדרגות התלול.
עד לאחרונה רווחה הסברה כי הפיניקים הם שבנו את הסְקַאלַה פֶנִיצַ'ה ומכאן אף נובע שמן של המדרגות.
עם זאת, מחקרים שנעשו לאחרונה מוכיחים כי מדרגות האבן נחצבו בסלע בידי המתיישבים היוונים שהגיעו לחופי דרום איטליה בין המאות ה -6 וה -7 לפני הספירה.
מסלול המדרגות הפיניקיות
הכביש החדש אמנם ישנו, אך גם היום רבים המבקרים באי, בוחרים בנתיב המדרגות הפיניקיות.
המסלול מתחיל במרחק קצר מעל המרינה גרנדה, באיזור ירוק עם כרמי גפנים, סמוך לפלאצו א מארה.
ממעגן המעבורות, פנו מערבה וצעדו על הויה מרינה גרנדה (Via Marina Grande) המתעקלת עד לאיזור האיצטדיון. כעבור 400 מטרים תבחינו מימינכם בשלט אריחי מיוליקה ועליו הכתובת: Scala Fenicia.
את הצעדים הראשונים תגמאו בלא קושי רב, אך עד מהרה תתקלו במדרגות תלולות יותר.
ובכל זאת המאמצים שתשקיעו לא יהיו לשווא, והנוף ממנו תהנו יהיה עוצר נשימה.
על אם הדרך תבחינו בקפלת המלחים (Cappella dei Marinai) המוקדשת לאנטוניוס מפדובה, פטרונה הקדוש של אנאקאפרי. קפלת המלחים קיבלה את שמה, בשל אש התמיד שבערה בקרבה וסייעה למלחים השטים בלילה לזהותה ממרחק רב.
הקפלה אינה נקודת הציון היחידה בה תיתקלו בדרך לפסגה.
המשיכו לטפס במעלה המתלול והביטו לעבר עמודי הגשר התומכים בכביש הראשי סמוך למצוק קפודימונטה.
באיזור זה תוכלו להבחין בסימני צלב על גבי הסלע שנחצבו במאה ה-17 בהוראת ראשי הכנסייה.
הסמלים הנוצריים נועדו להגן מפני רוחות רעות ומפולות סלעים שנטו להתדרדר לעתים קרובות על תושבי האי אשר טיפסו במעלה המדרגות.
כיום פרושות על גבי המצוק רשתות נגד דרדרת אבנים וסלעים רופפים.
השער המבדיל (Porta della Differenza)
טרם שתגיעו לעיירה אנאקאפרי, תעברו בקפלת סן מיקלה ובפורטה דלה דיפרנצה (Porta della Differenza).
שער ההבדל או השער העתיק שסימן את הגבול המבדיל בין העיירות קאפרי ואנאקאפרי.
רבים הסיפורים המעידים כי לפני מאות שנים לא שררה "אהבה יתרה" בין תושביהן של שתי העיירות.
בשנת 1493, כאשר פרצה מגפה בעיירה קאפרי, אנשי אנאקאפרי חששו להידבק וחסמו היטב את הכניסה לשטחם עם דלת כבדה שהניחו בראש גרם המדרגות הפיניקי.
תושבי קאפרי הזועמים ארגנו בלילה קבוצת בריונים שפרצו את הדלת, פרקו את ציריה והשליכוה לתהום שמעבר למצוק.
מאות שנים עברו מאז, היריבות בין שתי העיירות כבר אינה כתמול שלשום אך הפורטה דלה דיפרנצה הקדומה עדיין ניצבת על מקומה כדי לספר את סיפורה.
הפורטה דלה דיפרנציה (Porta della Differenza), השער המבדיל בין תושבי שתי העיירות
Creative Commons License By Elliott Brown
השער העתיק אף מופיע בציורו של ז'אק פרנסואה קרביין (1834-1892), צייר בלגי ממוצא הולנדי.
המדרגות מסתיימות בעיירה אנאקאפרי שם תפגשו בוילה המפורסמת של אכסל מונתה, הרופא השבדי הנודע שהתגורר באי שנים רבות ושם כתב את ספרו "מגילת סן מיקלה" (המצוטט בתחילת הפוסט).
הוילה אמנם נבנתה כ -20 שנה לאחר שהושלם הכביש המקשר בין קאפרי לאנאקאפרי, אך חשוב לזכור כי חלק גדול מחומרי הבנייה הועבר באמצעות כוח אדם וחמורים על גבי המדרגות הפיניקיות.
הוילה חולשת על המדרגות וממנה נשקף נוף מרהיב וראוי בהחלט לסיום המסלול המפרך.
תוכלו להתרשם מן המדרגות הפיניקיות והמסלול המלא בסרטון הנפלא הבא
אהבתם? אשמח לשיתופים