"יומנים נשרפים אותיות פורחות באוויר… " כך בקולו המרגש שר אביתר בנאי
ששאב השראה לפזמון מסיפורו של רבי חנינא בן תרדיון שהועלה על המוקד.
קמפו דה פיורי, בעבר "שדה פרחים" והיום אחד השווקים התוססים והססגוניים של רומא.
תערובת ריחנית של מקומיים, תיירים סקרניים ומהגרים קשי יום המציעים את מרכולתם, החל מחולצות הדפס של גלדיאטורים וכלה בפטנטים למטבח ושקיות פסטה בשלל גוונים.
קמפו דה פיורי, רומא.
Creative Commons License By Myrabella, from Wikimedia Commons
לפני כ- 400 שנה, טרם שהפך השדה הפתוח לשוק הומה, כבר עמדה פה כיכר ציבורית ששימשה אתר עינויים ושריפה על המוקד של מוסד האינקוויזיציה הקתולי.
כאן מצאו את מותם לא מעט, ביניהם האסטרונום ואיש הדת ג'ורדאנו ברונו, ה"קדוש הראשון של עולם המדע" שעקרונותיו סתרו את אמונת הכנסייה הקתולית והביאו למותו באשמת כפירה בשנת 1600.
פסל הברונזה המרשים הניצב בלב הכיכר, מתריס לעבר הוותיקן ומהווה תזכורת לסיפורו העצוב ולזכות האנושית הבסיסית של חירות המחשבה והדעת.
קמפו דה פיורי, פסלו של הכופר ג'ורדאנו ברונו.
Creative Commons License By Sergio D’Afflitto, Wikimedia Commons
אנדרטת הנצחה נוספת המצויה בכיכר והרבה פחות גלויה לעיני הציבור, היא לוח פליז קטן יחסית אשר שובץ בין אבני הרחוב בשנת 2011.
על הלוח כתובות בעברית ובאיטלקית, המנציחות בעירה מסוג אחר שהתרחשה במקום זה.
גווילין נשרפין ואותיות פורחות, לוח הפליז על אבני השוק.
בשנת 1553 החליטה האינקוויזציה שמקום מושבה היה כאן בקמפו דה פיורי, למצוא ולהשמיד כתבי יד וספרי קודש יהודיים.
לאחר חיפוש קדחתני שנמשך כתשעה ימים, בראש השנה (9 בספטמבר 1553) החרימה הכנסייה את כל עותקי התלמוד באיטליה והעלתה אותם באש לעיני כל. היתה זו תחילת רדיפת הספרים המודפסים בלשון הקודש.
בשלהי המאה ה-16 כבר לא ניתן היה למצוא בשום מקום באיטליה מהדורה שלמה של התלמוד.
הרב הראשי של רומא ריקרדו די-סני, תיאר את האירוע כ"תחילת רדיפת הספר המודפס היהודי".
את הרעיון למיקום הלוח העלתה משפחת בויארין (Boyarin ) מברקלי שבקליפורניה, שסיירה ברומא ב -2005.
ההסטוריון פרופ' דניאל בויארין סיפר כי מלבד פסלו של ג'ורדאנו ברונו, לא הייתה בכיכר שום עדות לעגלה עמוסת כתבי יד וספרי הקודש היהודיים שנשרפה כאן בשנת 1553.
גווילין נשרפין ואותיות פורחות.
Creative Commons License By Daniel Ventura , from Wikimedia Commons
על התבליט נחרטו המילים: "גווילין נשרפין ואותיות פורחות".
משפט הקשור לאירוע שריפתו על המוקד של רבי חנינא בן תרדיון, אחד מעשרת הרוגי מלכות בתקופת מרד בר כוכבא .
בתלמוד מסופר, כי רבי חנינא בן תרדיון נתפס ע"י הרומאים כאשר התעלם מהוראתם ולימד בגלוי תורה.
מסופר כי גופו נעטף בזמורות עץ והוא נגלל עם ספר התורה שבו למד אז הועלה באש.
בעת יסוריו המרים סיפר רבי חנינא לתלמידיו שהוא רואה כי הקלף נשרף אך האותיות הכתובות בו אינן נמחקות אלא פורחות. ("גווילין נשרפין ואותיות פורחות"), ברמזו כי השריפה אמנם מכלה את הגוף, אך התוכן נשאר לנצח.
רבי חנינא בן תרדיון מוצא להורג – עפ"י האמן בֶּנוֹ אֶלְקָן במנורת הכנסת.
Creative Commons License By Tamar HaYardeni , from Wikimedia Commons
משפט נוסף החקוק על לוח ההנצחה הוא: שַׁאֲלִי שְׂרוּפָה בָּאֵשׁ לִשְׁלוֹם אֲבֵלַיִךְ.
משפט המוכר כאחת מן הקינות הנאמרות בתשעה באב.
הקינה המיוחסת למהר"ם מרוטנבורג, תלמידו של רבי יחיאל מפריז, נכתבה בעקבות משפט פריז המפורסם
שבעקבותיו הועלו באש עשרים עגלות עם ספרי תלמוד בכיכר העירייה של פריז.
אין מנוס אלא להיזכר באימרתו המצמררת של המשורר היינריך היינה כי:
"במקום שבו שורפים ספרים ישרפו בסוף גם בני אדם".